Monday, October 4, 2010

מחשבות אחרי Speaking into the air

מעט מחשבות גולמיות אחרי

Peters, J. D. (1999). Speaking into the air: a history of the idea of communication. Chicago: University of Chicago Press.

ברור שלא מדובר בחלוקה דיכוטומית בין תקשורת בינאישית ובין הפצה – אל האוויר.

  • באייקידו מדברים באוויר כאשר מתגלגלים ומדברים.
  • בעברית לדבר לאוויר או באוויר נשמע קצת כמו "עסקי אוויר", משהו שלילי ולא נוצרי וחיובי כמו אצל פיטרס.

אבל באייקידו אפשר למצוא את המודלים השונים האלה בכל מיני צורות. למשל

  • העבודה הרגילה היא בזוגות – וזה 1:1. אבל הקצפת של העוגה היא הרנדורי, ואנו מדגישים שזה לא 4X1, אלא 1:∞.
  • באיקי-טאיסו יש תרגילים שמדגישים או נובעים/גזורים מבודה של 1:1, ויש תרגילים – בעיקר אני חושב על הפו-אונדו, שהם בהגדרה תרגילי שכוללים את המרחב כולו
  • המטפורות שמשמשות אותנו לשימוש נכון בקי:
    • למשל מטפורות של דאג וודל על ספירלה מסביב לנו וכאלה – שהן מטפורות שאומרות שאנו פולטים או מדיפים קי. וזה "לא אישי" (במובן של הנמען").
    • מ-אי הוא עושה מושג של הפצה. כי גם הוא "לא אישי".
  • צורות ההוראה: עולה בדעתי שרון מלמד על להזרים קי הלאה והלאה, אולי לעבר נקודת התכנסות גיאומטורית באופוק ואולי למעלה מכך. בכל מקרה זה לא 1:1 אלא 1:∞.

גם מאוד מדבר אלי הדגש (המוזרי או מוסרני) של פיטרס על הנען. לא המוען. זה תמיד מענין. גם בהדרכות בתיירות – הקבוצה, ובכלל. הקולט (רסיבר).

אפרופו ספר המבקרים: מה ההבדל בין מגבר וrecord (מדיה של תיעוד). האם לא כל רקורד או מגבר? בטח כל רקורד ציבורי כי הוא גם עושה תיעוד וגם מציג/מראה את מה שהוא מתעד. לכן אמרתי שספר המבקרים הוא במה ובאותו זמן מדיה תיעודי. שניים במחיר של אחד.

מענין אותי עכשיו בחשיבה על אייקידו בהקשר של פיטרס שני דברים:

  1. המעברים בין צורות שונות של תקשורת בעת האימון והעבודה (למשל איך יש הפצה בתוך עבודה של 1:1).
    1. בין היתר בנקודה זו אני חושב על קאשי-ואזה, אך גם על מעברים אחרים.
  2. הרעיון של "אי" שהוא בעצם מעין הצעה של אייקידו להתגברות על ופתרון מלא של "בעיות התקשורת" שפיטרס מדבר עליהן. המצב של "אי" הוא מצב של הרמוניה מלאה, מעין אוטופיה, או ההיפך מזה בדיוק, שאין כל בעיות תקשורת. אין בעיות תקשורת כי המצב של הרמוניה הוא של התכה (קרב = קרוב), ופיוז'ן ובמצב זה אין בהגדרה בעיות תקשורת כי אין תקשורת כי אין נמען ומוען כי אין שניים (סובייקט ואובייקט, וכו'). זהו רגע "דולפיני" (מסוף ספרו). לפני האחדנסס ובטח לפני השנייםנס והשלושנס.

אני תוהה אם זו "עקיפת הבעיה" (שלא יכולה להפתר) או אכן מצב אחר של שלמות ואחדיות. אחדנס במובן אחר או לא אחר מפרס.

אולי מענין לשאול אז:

מתי יש התכה?

איך אנחנו יודעים/מרגישים על זה? (אני לא אוהב את השלות האלה כי הן לא מתבססות על הידע שלי).

No comments: