מטפס מארבעים ואחת לארבעים ושתיים עלעלתי בדוקטורט של אבא: בלומינגטון, אינדיאנה, 1954 (פס"ח—תשי"ד). מי ידע כל השנים האלה שאחד הכרכים המאובקים בהול הכניסה הוא העבודה שלו.
העמוד הראשון הקדשות. סבתי שיינדיל וסבי זונדיל בתעתיק מן היידיש לעברית ולאנגלית. בכתב רבוע ודהוי ומעוטר בדרכן של מכונות כתיבה: דיו שחור ובהיר מקועקע בניירות דקיקים שקופים כדפי מברק. אפשר לשמוע את מכות הידיים הקטנות מטביעות אותיות בעמוד. מתחת תודות למרציו בַּעברית: הפרופסורים המיתולוגיים אפשטיין, אפטוביצר וקאסוטו. מה שהכה בי כמו שאומרים באנגלית זה שכולם מתו. חלקם שנים ספורות לפני כתיבת העבודה.
אחרי ההקדמה. על מסורות מחקר בפולקלור וגישות סיפוריות לחקר התלמוד והמדרשים. הקריאה מעניינת וזורמת. אבא תמיד כותב יפה כל-כך. גם שם תודות, לקראת סוף עמוד עשרים ושמונה.
אני קופץ לסוף העבודה לרשימה הביבליוגראפית, לראות את הספרים שקרא וציטט ב-1954. אני פותח ישר באינדקס. הכל מספרים ומימינם אותיות.
ATR01769.
מדפדף שמאלה. רוצה לחזור לעבודה ולרשימה הביבליוגרפית ולפרק הסיכום. המספרים ממשיכים ברצפים
E761. E761.1.5. E7611.3.7. E761+.
שורות על שורות - עמודים על עמודים. ההקדמה מדברת על סיפורים בתלמוד ועל כך שטרם נחקרו ואני מדפדף שמאלה מאות העמודים של דוקטורט של אבא הם צירופים של מספרים ואותיות. כמו ברומן של פֶּרֶק. ואז זה מכה בי כמו שאומרים באנגלית ואני נזכר שכתב בהקדמה שהעבודה היא מפתח אינדקסים. כולה אינדקס אחד גדול. זו עבודתו ולכן קראהּ
"Motif-index of Talmudic-Midrashic literature".
בהקדמה כתב (בסוף בעמוד עשרים וארבע)ש:
The motif index is designed as a supplement to Professor Stith Thompson’s Motif Index .
