Abstract 2 - Performative rendering of tourist ethnographyPerform

Epistemologies
and their practices: A performance approach to ethnography in tourism

Abstract
(2) for the 3^rd Critical Tourism Studies Conference in
Croatia

Chaim
Noy

I
wish to take this space to rethink a research I recently conducted,
reported in the previous lecture (titled Performance and Discourse in
Tourism: The Narratives Visitor Books Tell). I employ reflexivity in
order to critically examine the production of academic knowledge with
particular reference to ethnographic practices in tourism research.
The deconstruction builds on an appreciation of the fact that there
are different epistemological discourses that compete over the frames
of interpretation in various tourist attractions (in this case, the
National Commemoration Site in Jerusalem, Israel). In this vein,
tourists' ethnography will be (re)viewed and theorized in a fashion
that resembles the ways I viewed and theorized visitors' actions in
situ, putting visitors' visits and researcher's ethnography on
the same footing. A performative rendering of ethnographic
practices is promoted—a problematization of ethnography which
is pursued by viewing researching practices in situ not in
terms of 'academic research' but in terms of 'tourist visits'. By
doing so, the power and authority of the modern institutions of
tourism and museums are acknowledged.

Alternative
and competing "frames" (Goffman) are emergent, especially
in cases where research is pursued—performed—in highly
symbolic and ideological settings. Over and above research practices,
the lecture will move to discuss various modes of representation and
the convergence and divergence between the discourses of academic
knowledge in the social sciences and in national commemoration.

Altogether,
the inquiry leads to insights into the construction of academic
knowledge with regards to tourists and tourism (i.e. epistemology),
and to enriching tourists' ethnographies (i.e. methodology). The
inquiry is located in the junction of critical explorations of
ethnography, on the one hand, and museum studies, on the other, with
the performance paradigm in tourism as the connecting thread. The
research develops earlier conceptualizations regarding the
construction of meaning and power relations between researchers,
tourists and tourism institutions (Noy, 2007).

Noy,
C. (2007). Sampling Knowledge: The Hermeneutics of Snowball Sampling
in Qualitative Research. International Journal of Social Research
Methodology, 11(4): 327-344.

Abstract 1 - Performing tourists

Performance
and Discourse in Tourism: The Narratives Visitor Books Tell.

Abstract
(1) for the 3^rd Critical Tourism Studies Conference in
Croatia

Chaim
Noy

In
this lecture I take a performance approach to how meaning is created
and sustained in and through tourists' actions and behaviors,
proposing a rather unusual stage of and for tourists' performances: a
visitor book. I argue that visitor books can serve not only as
bureaucratic documents where tourists register their visits at
various sites and add additional comments. Rather, in my research at
a national-military commemoration site in Jerusalem, Israel, I show
how, under certain circumstances a visitor book essentially supplies
a symbolic space—itself metonymically correlated to the larger
symbolic spaces of the site itself and the city of (West)
Jerusalem—wherein tourists' meaning-making actions are both
produced and registered.

In
the lecture I first will specify a few of the contextual aspects that
serve to institutionally "frame" (Goffman) the visitor book
as a stage, and then I will discuss the semiotic consequences that
rise when viewing the visitor book thus. A performance view implies
that meanings do not lie primarily in the content of the tourists’
expressions, often referred to as 'tourist discourse' or 'tourists
language' but in their attributes as performances produced on
specific tourist stages with particular material features.

In
its performative orientation, this lecture brings together recent
theoretical advances in tourism research, offering a synergistic
combination of the multiple semiotic resources that are available to
tourists in general, and specifically to heritage tourists. These
semiotic resources include the embodied nature of tourists'
practices, the dialectics of mobilities and immobilities in tourism
and the materiality of tourists' (con)texts and stages. The lecture
builds on and expands recent works on this subject, where multimodal
approaches in tourists' research are employed (cf. Noy, 2007, 2008).

Noy, C. (2007). A Narrative Community: Voices of Israeli
Backpackers. Detroit: Wayne State University Press.

Noy, C. (2008). Pages as Stages: A Performance Approach to Visitor
Books. Annals of Tourism Research, 35(2), 509-528.

מאמר לכנס אילת - חיים נוי

נוי,
חיים

תחבורה
ישראלית:
היבטים
סוציולוגיים
עדכניים

חיים נוי

chaimnoy@yahoo.com

הקדמה

תהיה זו
קביעה הנוקטת
לשון המעטה אם
אציין כי העיסוק
בתחום התחבורה
במדעי החברה
הוזנח לכל אורכה
של המאה העשרים.
מסיבות
שיימנו מייד,
ניתן
לאפיין את היעדרותו
של תחום חקר
התחבורה ממדעי
החברה—לכל הפחות
מסוציולוגיה
ומתחומים קרובים
כגון אנתרופולוגיה,
תקשורת,
לימודי
תרבות, ועוד—כמעין
"חור
שחור" תמוה
ומטריד. למרות
ההיקף המרשים
של תחום התחבורה
על מורכבויותיו
וענפיו השונים,
למרות
ההיקף הכלכלי
חסר התקדים של
התחבורה העולמית,
למרות
העלויות הגדולות
הקשורות בתחבורה—ובעיקר
עלויות הדמים
הכואבות והכבדות
הנובעות ממוות
ומפציעה בתאונות
דרכים, למרות
שרכבים תחבורתיים
נמנים על מוצרי
הצריכה בעלי
ערך סימבולי
גבוה במיוחד,
ובעיקר
למרות המעורבות
החברתית העמוקה
בתחבורה לסוגיה
בחברות פוסט-תעשייתיות,
חקר התחבורה
מהווה מנושא
צדדי ושולי
באג'נדה
המחקרית של מדעי
החברה.

בראש
ובראשונה,
נראה כי
הסיבה למצב זה
של עניינים היא
כי תחום התחבורה
לא זוהה על-ידי
אבות הסוציולוגיה
כאחת המערכות,
המוסדות
או התהליכים
המודרניים
הדורשים מחקר
והמשגה סוציולוגיים.
בשונה
ממוסדות חברתיים
כגון: דת,
מדינה,
חברה,
משפחה,
צבא,
כלכלה
ועוד, התחבורה
לא הובנה כמוסד
חברתי בעל חוקיות
ומבנה פנימיים,
אלא רק
כתשתית אינסטרומנטאלית
המאפשרת מעבר
פיזי של אנשים
וסחורות ממקום
למקום. בתוקף
מעמד זה, כתשתית
החסרה מהות
חברתית, אך
טבעי היה לפסוח
על מערכת התחבורה
ולא לכלול אותה
בין יתר התהליכים
והמוסדות המצויים
בחוד ההתפתחויות
החברתיות בעת
המודרנית המאוחרת.

סיבה
נוספת להזנחת
המחקר בתחום
זה היא כי המוסדות
המוזכרים מייצגים
מערכות שתכונתן
העיקרית הנה
תיחום גיאוגראפי
ורמת מבניות
גבוהה. עצם
ההגדרה של מוסד
כמבנה (חברתי)
רומזת
לכך שדבר מה
שאינו "בנוי",
או לכל
הפחות הנו בעל
מראית של "מבנה"
(הגם מבנה
חברתי), אינו
ניתן או ראוי
למחקר חברתי.
אף כי
רבים מן המרכיבים
התחבורתיים
הנם לכל הדעות
מובְנים (במובן
הקונקרטי של
המילה), בראש
ובראשונה תשתיות
תחבורתיות וכלי
רכב, משום
שהתחבורה נמצאת
בתנועה בעצם
הגדרתה נשלל
ממנה המקום
הראוי בפיתוח
התיאורטי הסוציולוגי
המוקדם. בתחומים
קרובים לסוציולוגיה
ההטיה הייתה
שונה. כך
למשל, ראשית
המחקר האנתרופולוגי
התרכז בחברות
"מסורתיות",
שלא עברו
תהליכי תיעוש
מואצים. מסיבה
זו עמדו מערכות
תחבורתיות וכלי
רכב מחוץ לגדר
או מעבר לגדר
המחקר האנתרופולוגי,
וביטאו
היבטים שלא
התיישבו כראוי
עם הגדרת "האנתרופו"
המצויה
בכותרת הדיסציפלינה.

סיבות
אלה ונוספות
הביאו לכך שמחקר
התחבורה בתחומי
הסוציולוגיה
ותחומים קרובים
לא זכה בעדיפות
כלשהי, והתנהל
בצורה לא שיטתית
שהתמצתה בתרומות
ספוראדיות
ואקלקטיות שאינן
מצטברות מבחינה
תיאורטית או
אמפירית.

חשיבות
תחום התחבורה
למחקר ולתיאוריה
סוציולוגית

Sociology is the study of human social life, groups and societies.
It is a dazzling and compelling enterprise, having as its subject
matter our own behavior as social beings. The scope of sociology is
extremely wide, ranging from the analysis of passing encounters
between individuals in the street up to the investigation of global
social processes.

Anthony Giddens, Sociology.

אף כי
דברים אלה נשמעים
מובנים מאליהם,
ראוי
לציין כי תחום
התחבורה הנו
תחום חברתי
ביסודו. זהו
תחום הנבנה
על-ידי
חברה אנושית
(מוסדות
המייצרים תשתית
תחבורתית וכלי
רכב) ועבור
חברה אנושית:
צרכני
תחבורה ומשתמשיה.
יש צורך
לפתוח בציון
נקודה זו כדי
להבהיר את המימדים
החברתיים-תרבותיים
הקשורים בתחבורה
ובמינוע, וכדי
לחדד את המחיר
המשולם בשל
ההזנחה של התחום
על-ידי
הדיסציפלינה
הסוציולוגית
מכאן, ובשל
התהליך המשלים
הכולל את הפקעתו
של התחום על-ידי
דיסציפלינות
אחרות (פחות
רפלקסיביות
וביקורתיות
ויותר פוזיטיביסטיות),
מכאן.
הגדרתו
של אנתוני גידנס
(לעיל)
את תחום
הסוציולוגיה
אינה משאירה
מקום לספק באשר
לנחיצותם של
מחקרים והמשגות
סוציולוגיים
של תחום התחבורה
והרכב, ובאשר
לתרומת תחומים
אלה להתפתחותה
של הדיסציפלינה
הסוציולוגית.
חשוב לא
פחות מכך— תרומתם
להיות הסוציולוגיה
מדע רלבנטי
לחיים החברתיים
העכשוויים (נושא
זה העסיק את
הסוציולוגיה
מאז היווסדה
ועז היום—ובצדק).
ראוי
לשים לב כי הגדרתו
של גידנס מתייחסת
באופן מילולי
ומפורש למרחב
התחבורתי
("individuals in the street"), והיא
מהווה מבחינה
זו מעין תיקון
של ההגדרות
המוקדמות יתר
של א. דורקהיים
או מ. וובר.
למעשה,
הגדרתו
של גידנס מצויה
באותו אופק
פרדיגמאטי אשר
הניב את הגל
הנוכחי של מחקר
התחבורה והניעות
הריכבית בו
אעסוק מייד
(הכוונה
בעיקר לעבודותיו
של הסוציולוג
האנגלי יורי).
מספר
נקודות הממחישות
את חשיבות התחבורה
לסוציולוגיה
עכשווית הנן:

ראשית,
קשה לדמיין
מרחבים עירוניים
מתועשים ללא
נוכחות תחבורתית.
למעשה,
אפשרויות
ומגבלות תחבורתיות
נושאות השפעה
מכרעת באשר
למבנה המרחב
העירוני וממילא
באשר לאפשרויות
ההתנהלות,
ההתנהגות
ויצירת המשמעות
(social practices) במרחב
זה.

שנית,
יותר
ויותר אנשים
מבלים יותר
ויותר זמן בנסיעות,
בין אם
מדובר בפקקים
יומיומיים בדרך
לעבודה או לביה"ס,
ובין אם
מדובר בנסיעות
לאתרי תיירות
ופנאי בתקופת
החופשים.
השורה
התחתונה היא
כי גם אם התחבורה
נתפסת כאמצעי
ולא כמטרה,
היא עדין
מהווה "מקום"
חברתי
שלא ניתן להתעלם
ממנו או לקבל
תמונה שלמה של
החברה ללא התחשבות
באירועים המתרחשים
במהלך השהות
בו.

שלישית,
מספר
ההרוגים והפצועים
בתאונות דרכים
הולך וגדל,
כמו גם
השיח הציבורי
והפוליטי סביב
עניין זה.
בשנת
2004 נספו
בתאונות דרכים
בעולם למעלה
מ-1.2 מיליון
אנשים, ומספר
רב הרבה יותר
נרשם ביחס לפצועים.
כך שאם
התחבורה מהווה
אך ורק חיבור
אינסטרומנטאלי,
או לכל
הפחות אם זו
היתה מטרתה
מראשית, הרי
שדה-פאקטו
היא מהווה שדה
קטן לא מבוטל.

רביעית,
המערכת
התחבורתית אכן
אינה מערכת
עצמאית ואוטונומית,
כפי שסברו
ראשוני הסוציולוגים,
ואולם
זהו בדיוק אפיונה
המשמעותי.
המערכת
התחבורתית
מסועפת מבחינה
חברתית בדיוק
משום שהיא מתממשקת
עם מערכות חברתיות
רבות אחרות,
כגון
צבא, מדינה,
משפחה,
ועוד.
כפי שהוכיחו
מחקרים עדכניים,
המערכת
התחבורתית נקשרת
למערכות חברתיות
שונות, ולסוכנים
יוצרי משמעות
שונים, עובדה
הגורמת לכך
שמערכת זו היא
עוד יותר מורכבת
להמשגה ורבת
פנים ומשמעויות.

חמישית,
לבסוף,
מלבד
האספלט המצוי
מתחת לגלגלי
כלי הרכב,
מצויות
מתחתם של גלגלים
אלה גם אידיאולוגיות
דומיננטיות
ורבות עצמה
והשפעה, ובראשן
הקפיטליזם
המאוחר. המרחב
התחבורתי אינו
רק מרחב חברתי,
אלא מרחב
בעל אופי אידיאולוגי-פוליטי
מובהק, אף
כי מתקיים כל
העת ניסיון
לטשטש אופי
פוליטי זה (כאשר
מלאכת הטשטוש
היא כשלעצמה
אקט פוליטי
כמובן). המרחב
התחבורתי וכלי
הרכב הנעים בו
מהווים שדה
התגוששות פוליטי,
בו באה
לביטוי עליונות
עקבית של גישות
כלכליות היפר-צרכניות,
השמות
במרכז ומממשות
כמה מן האתוסים
הליבראליים-מערביים,
ביניהם
ה"חופש"
(הבחירה
החופשית),
"יכולת
התנועה"
ו"האוטונומיה
האישית".

די בנקודות
אלה כדי להבהיר,
אף אם
בקצרה ובאופן
סכמאטי, את
מהותה החברתית
של המערכת התחבורתית,
את האופי
הפוליטי המוסווה
שלה, וע"כ
את חשיבותה
כנושא מחקר
סוציולוגי.

התפתחויות
עדכניות בסוציולוגיה
הרכבית (automobility)

כאמור,
המחקר
העוסק בתחבורה
ובכלי רכב ממונעים
התקיים במרוצת
השנים בתחומים
שונים, בעזרת
גישות ושיטות
שונות, ללא
היתרונות והרווחים
הקשורים באיגוד
המחקר תחת מטרייה
תחומית כלשהי.
העשור
האחרון ביטא
גל מחקרי חסר
תקדים אשר התרכז
בתחום התנועה
(mobility), ואשר
הפרה תרומה
משמעותית ביותר
לתחום התחבורה
והמכוניוּת.
בעיקר
מדובר בעבודותיו
החלוציות ורבות
ההשפעה של הסוציולוג
האנגלי ג'ון
יורי (ר'
Urry, 2000, 2004, 2007, 2008). בסדרת
פרסומים עדכנית,
המבטאת
שיתופי פעולה
מחקריים עם
סוציולוגים
וחוקרי תרבות
באנגליה, פרס
יורי מפה מושגית
משוכללת ועדכנית
של עולם התחבורה
תוך התמקדות
ב-automobility. אף
כי קשה בנקודת
הזמן הנוכחית
לשפוט את ערכן
ההיסטורי של
עבודותיו של
יורי, הגאות
הגדולה של מחקר
על תחבורה,
נהיגה
ונסיעות בסוציולוגיה,
והיכולת
של מחקר זה להתאגד
בסביבה תחומית
אחת (הכוללת
שורה של פרסומים
מונוגראפיים
וספרים ערוכים,
וכן כתבי
עת, כגון
כתב העת Mobilities
בהוצאת
Routledge בעריכתם
של יורי, שלר
והנם), לא
ניתנת להכחשה.
ניתן
לנסח את תרומותיו
העיקריות של
יורי באמצעות
הנקודות הבאות:

1. 
   הרחבה
   משמעותית של
   תחום המכוניוּת,
   המבקשת
   למשיג את התחום
   בצורה כוללת
   ומערכתית המשתרעת
   הרבה מעבר לאובייקט
   החומרי הנקרא
   מכונית או כלי-רכב.
   את המכלול
   כולו מכנה יורי
   ה"System of automobility" והוא
   כולל לפחות שש
   נקודות:

   
   
   
   

   1. 
      המוצר
      החומרי עצמו,
      תוצר
      של חברות מובילות
      לייצור רכבים
      ומודלים תעשייתיים-כלכליים
      (ר'
      Fordism , Post-Fordism).

      
      

   2. 
      המצרך
      השני בחשיבותו
      אחרי הבית,
      המעניק
      תחושות זהות,
      אוטונומיה
      ומעמד חברתי.

      
      

   3. 
      מכלול
      רב עוצמה של
      קשרים בין מרכיבים
      טכניים ואנושיים,
      הכוללים
      מכלול תעשיות
      המייצרות את
      החומרים,
      החלפים
      והטכנולוגיות
      של כלי הרכב,
      ביניהם
      גם תעשיות הנפט,
      אחזקת
      כלי הרכב,
      השיווק,
      וכו'.
      

      
      

   4. 
      צורת
      תנועה עולמית
      דומיננטית,
      המכפיפה
      תחתיה אופני
      תנועה אחרים
      (הולכות
      רכב, רכיבה
      על אופניים,
      וכו').
      

      
      

   5. 
      תרבות
      דומיננטית ובה
      סמלים וסוגי
      שיח המבטאים
      את "החיים
      הטובים"
      והקשורים
      במושגים כגון
      אזרחות.
      

      
      

   6. 
      המקור
      העיקרי ביותר
      בעולם לניצול
      משאבים סביבתיים
      ולזיהום אויר.
      

      
      
   
   

2. 
   בעוד
   ובסעיף הקודם
   התבטאה תרומתו
   של יורי ביציאה/הוצאה
   אל מעבר למכונית,
   יורי
   קורא בו בעת גם
   לכניסה לתוך
   המכונית לצורך
   הכרת המרחב
   המכוניתי וההתנהגויות
   והפעילויות
   החברתיות המתרחשות
   בו. לפעילויות
   אלה יש מן הסתם
   השפעה על התנהלותה
   של המכונית
   במרחב התחבורתי
   ציבורי.
   

   
   

כמה מן
המחקרים אשר
התפרסמו לאחרונה
מרחיבים ומשפרים
את הצעותיו של
יורי. כך
באשר לנקודת
מבט ביקורתיות
ביחס לתחבורה,
להשלכותיה
ולמערכת הכוחות
המניעים אותה.
בעוד
שהתשתית התיאורטית
שמציע יורי היא
מורכבת מבחינה
מושגית, היא
אינה ביקורתית
ביסודה. ומקביל
אליה התפתחו
מחקרי תחבורה
ביקורתיים,
המושפעים
מן המסורת הסוציולוגית
( Böhm, Jones, Land, & Paterson, 2006) וכן
מן המסורת הפמיניסטית.

תרומה
עדכנית נוספת
קשורה בשיטות
המחקר המשמשות
בחקר תנועה
ותחבורה רִכבית.
אחד היתרונות
שמביאה עמה
הסוציולוגיה
לחקר תחום התחבורה
הוא מסורת ענפה
של שיטות מחקר
איכותיות
(qualitative). שיטות
אלה נעות מאתנוגרפיה,
לתצפיות,
לראיונות
לסוגיהם ועוד.
המדובר
בשיטות מחקר
יקרות, לא
משום הכמויות
הגדולות של
הנבדקים (לרוב
ה-N במחקרים
אלה הוא קטן
למדי), אלא
משום התקופה
הממושכת והיכולות
הגבוהות שחוקרים
צריכים בשביל
להיות מסוגלים
לעשות שימוש
מושכל בשיטות
מחקר אלה,
ומשום
המיומנויות
הגבוהות הדרושות
לניתוח ממצאיהן.
זאת ועוד,
תחום
התנועה והתחבורה
מתייחד בשיפור
ובעדכון שיטות
המחקר האיכותיות,
והתאמן
לזירה נעה.
המתודות
המשמשות במחקרים
בתחומים אלה
מעלות שאלות
מאתגרות הקשורות
בתחום התחבורה,
ועמן גם
תשובות לא צפויות
המרחיבות את
אופק הידע התחומי.

לקראת
סוציולוגיה
תחבורתית ישראלית

החלק
האחרון מוקדש
לבירור שאלות
מקומיות הקשורות
במכוניות ובתחבורה,
או לכל
הפחות שאלות
הקשורות בהיבטים
ובתצורות המקומיות
של התופעה התחבורתית
העולמית (glocalization).
זה בודאי
אינו הניסיון
הסוציולוגי
הראשון הנעשה
במטרה למקם
(localize) את
מערכת התחבורה.
מחקרו
של אדנסור (Edensor,
2004), למשל,
עסק בשאלת
התחבורה המכוניתית
והנהיגה כחלק
מן התרבות הלאומית
ההודית, ואילו
הפרקים השונים
הכלולים בספרו
של מילר כוללים
נקודת מבט תרבותיות
מגוונות, על
החדירה, הקליטה
והשימוש במכוניותת
(Miller, 2001).

ראשית,
נראה כי
בהקשר המקומי-ישראלי
חסר מחקר סוציו-היסטורי
המתאר את תהליכי
בנייתה של הסביבה
התחבורתית
הישראלית בכלל,
ואת התרכבותה
והתמנעותה של
החברה הישראלית
לאורך המאה
השערים–ומעט
לפניה ואחריה–בפרט.

שנית,
מיפוי
המרחב התחבורתי
והמכוניתי
בישראל בהווה
הנו מיפוי השוואתי
בשני מובנים.
ראשית,
המחקר
הוא השוואתי
משום שעליו
לבחון תהליכים
אלה בהשוואה
לחברות אחרות
המצויות בשלבים
דומים ובדילמות
דומות של התפתחויות
טכנו-תרבותיות.
שנית,
המחקר
הנו השוואתי
במובן הפנים-חברתי,
שכן המערך
התחבורתי והמכוניתי
הוא בעל זיקה
הדוקה לתהליכים
ולמבנים חברתיים
אחרים. מסיבה
זו ניתן למקם,
להבין
ולהשוות סוגיות
התפתחויות
תחבורתיות
לשינויים תרבותיים,
חברתיים,
כלכליים
ופולטיים העוברים
את המדינה.

* * *

1

מחשבות ומבנה והתחלה 21-1-09

Introduction: Textual
auto(im)mobilities

--definition:
Somewhere to the end and not beginning of this section. The term BS
refers to temporary notices that are put on automobile's external
spaces, usually through some kind of glue??. As Bloch (2000b)
perceptively argues in relation to political BSs, that these stickers
amount to a public medium of communication which is inexpensive, and
which offers access to the public scene and is readily accessible to
many citizens (p. 443). In line with the material sensitivities
promoted above, it should be noted that while BSs are indeed
inexpensive to produce and are usually distributed freely, cars
are not so cheap and are usually not distributed freely. Hence,
arguing for the accessibility of BSs as Bloch and other do, evinces a
naturalized and unproblematized appreciation of the sphere of
automobility.

--My
point of entry into the discussion of mobilities and immobilities of
texts, and the meanings tests carry and create concerns first and
foremost an appreciation of texts' material dimensions, or the
materiality of texts. By this term I refer to the material or
physical quality of texts, suggesting that texts are by no means
abstract semiotic entities. Rather, texts make meaning, which is to
say that they are part of the socio-political world insofar as they
offer a familiar and decipherable code (i.e. language), which is
implanted, engraved, written, inscribed, smeared etc, in and on
material objects and surfaces. The reason this argument might (still)
sound somewhat counterintuitive is due to lingering structural
perceptions, which from Levi Strauss to Geertz and many others as
well, have disregarded the corporeal dimensions of all textual
occurrences, designating them in the highly meaningful yet
intangible realms of myth (Levi Strauss) or metaphor (Geertz). The
reasons for this state of affairs lie beyond the scope of this
chapter, but have to do with structural dichotomies, whereby the
material world is coupled with illiteracy ("pre-literacy"),
while texts and literacy at large are associated with ???

--the
relationships between the fields of automobility and mobility
studies.

Trying
to elucidate the relationship between mobility and automobility is a
tricky endeavor, which I shall try to evade. Starting with negation
rational, it is clear that reductive and structural relationship of
the type that suggests that one of the approaches hierarchically
incorporates the other (i.e. that automobility is a field within
mobility studies or vise versa) does wrong to the intricacy of both
fields as well as to the vibrant relations between them. First and
foremost because (auto)mobility essentially defies disciplinary
boundaries and with them the notion of discipline.

--it
is also too early to be able to comprehensibly discern the
interrelations between these fields, nor does it seem to be something
fruitful to do so at this point in time. Suffice to indicate that
both automobility and mobility studies amount to a paradigmatic shift
in the social sciences, a real qualitative leap, which include
various cutting edge approaches, theorizing and influences, and which
is, to my humble opinion, explosively creative.

I
wish to take up the space provided in this chapter to describe and
discuss two different, yet related illustrations of im/mobilities
within the realm of automobility. These illustrations are
conceptualized as textual performances that are mobilized
(double meaning intended) within and as part of the dialectics of
mobilities and immobilities of the vast realms of automobility. The
first type of performance to which I shall attend concerns political
bumper stickers (BSs), which are pervasively visible on road in
Israel and which have been researched and discussed in literature
about public space and politics in Israeli society. The second type
of performance of textual auto(im)mobilities, concerns personal
monuments that were erected in the memory of dear ones who have been
killed in car accidents.

--This
is admittedly not the first occasion I write on the topic of
im/mobile discourse or more specifically textual im/mobilities.
Earlier research probed commemorative visitor books, that is visitor
books that are locate in highly symbolic commemorative sites,
conceptualizing these books as a medium that is located within a
matrix of mobilities . In another work, I researched spoken (rather
than inscribed) discourse, as it transpires in and is organically
part of the activities of driving a car and riding inside one (Noy,
forthcoming).

General
background on BSs in Israel

--The
definition I should have given before – here is a description
of the phenomena: a word about BS in general and research beoyund
Israel ()Bs. In this chapter I refer specifically to political
BSs, whereby I refer to stickers that make claims that are commonly
understood as occurrences of explicit political discourse. I mention
this because the external surfaces of cars can and do carry variety
of textual and iconic signs,

In
Israeli (automobile) political culture, BSs are a celebrated
phenomena, which has received popular attention and debate, and
consequently has also been researched (Bloch, in Peri, 2000??,
discourse). The first and foremost research for this state of affairs
concerns the sheer quantity of BSs in Israel. According to findings
reported be Hagar Salamon () and Rene?? , anywhere between 33% and
80%(!) of the cars in Israel carry political BSs. The variation in
the findings may result from difference in the periods when the
samples were taken, because on particular heighted political times,
such as elections, wars and other public events, there is clearly a
rise in the percentages of BSs, as well as in relation to highly
political and politisized spaces and populations (such as the case in
West Jerusalem), versus townscapes and populations with lower
political involvement. However, even the lower end of the continuum
clearly indicates a high percentage of BSs on "regular"
basis, and that these percentages refer to political BSs defined
narrowly, or to BS that explicitly use/refer to political discourse.

suggesting
that the medium of BSs is ??.

The use of political bumper stickers has its origins in the late
1970s, most probably with the (mythological) "Peace Now"
BS, which was put out by the Leftist
political movement by the same name (in Hebrew: Shalom Achshav).
As an aside, it is worthwhile noting that using cars as surfaces for
expression of political ideas and identities required that the
members of the ideological movement would own private cars in high
percentages. In the 1970s, owing private cars was not commonplace or
trivial in Israel as it is perhaps today, and the use of BSs on
private cars had therefore also a socioeconomical correlation.
Although this correlation was meaningful, and indeed confirmed that
fact that members of the Leftist Shalom Achshav Movement were
of the more affluent and elitist quarters of the Israeli society, the
meaning it carried was implicit.???

Note
the similarities and differences between these two occurrences of
discursive im/mobilities within automobility. First and foremost,

BS
set in motion

In
what follows I wish to take a participant's perspective on BS, which
would be only natural considering the fact that I am a native in and
to the twofold relevant cultural spheres: the "Israeli culture,"
on the one hand, and the "automobile culture," on the
other. In this vein, the research reported here is inspired by
ethnomethodology, as it tries to uncover the unobtrusive practices of
making meaning in everyday life . Ethnomethodological inspired
research has

And
has already been employed fruitfully to car-driving and related
activities within the realm of automobility .

אין
שמאלנין אין
פיגועים – אין
ערבים אין פיגועים,
שחנה מתחת
לבית שלי, והיווה
קריאה לא כל-כך
מרומזת לחיסול
ה"שמאלנים".

--יכול
להיות שכדאי
להתחיל ברקע
כללי וקצר יחסית
על שתי התפעות,
ואז לעבור
לתיאור יותר
אתנוגרארפי
ואנתומתודלוכי,
ואז בדיון,
לדבר על מה
דומה בו]פעות
הללו.

התופעה

General
background on traffic accident memorials in Israel

Discussion

Conclusions

ציפייה למייל

במשך מספר חודשים שנתארכו בדקתי את המייל שלי ביאהו מדי יום, לעתים מספר פעמים, כדי לראות האם הגיעה התשובה מכתב העת.
שלחתי מאמר לכתב עת בלשני-שיחני, שבחן את היסודות האינדקסיקאליים של התפיסה הפרפורמטיבית. מקרה הבוחן ששימש אותי היה ספר מבקרים הנצחתי.
אולם אני תמהה על עצמי, שכן גם לאחר שהגיעה אלי התשובה (שהיתה בתחילה בקשה לתיקונים במאמר, ולאחר-מכן קבלה של המאמר לפרסום), המשכתי לבדוק את המייל שלי ביאהו מדי יום, לעתים מספר פעמים, בציפייה שנותרה ללא תכלית.

ArticleExpertise1

Tracing
ethnography: A performance approach to the ethnographer’s
dis/appearance.

Chaim Noy

Tracing
ethnography

In this article I will
employ reflexive methods with the aim of critically examining the
production of academic knowledge, with particular reference to
ethnographic practices. Specifically, I use this space to rethink an
ethnographic research I conducted during Autumn, 2006, at the
Ammunition Hill National Commemoration Complex (Giv'at
Hatachmoshet), in Jerusalem, Israel . I offer a performative
rending of ethnographic practices, which rests on an attempt to
employ a type of theorizing of my ethnographic stint in the field
that resembles the type of theorizing I employed while accounting for
the visitors' actions and meanings at the site. In this sense I use
reflexivity critically, as I try to put visitors' visits and
researcher's ethnography on the same footing.

Thus I problematize
ethnography by viewing my observations in the museum not (solely) in
terms of "academic research" but (also) in terms of "museum
visits". By doing so, I acknowledge the power and authority
(sovereignty) of the modern institution of the museum, which leads
more broadly to suggesting that what is commonly viewed as
(ethnographic or situated) research, might be, under different
circumstances—such as ideological contexts and institutional
semiotics—framed differently . Alternative framing
possibilities are always available, and pursuing them can lead to
both reflexive insights into the construction of academic
knowledge—i.e. epistemology, and to enriching the practices of
ethnography itself—i.e. methodology. Thus the research is
steeped in explorations of reflexive ethnographies ??from Marcus &
Fischer to … and new museum studies ??, with performance
studies as the connecting thread .

Being
There

The expression "Being
There" nicely captures the performative rendering of the
ethnographic research I have conducted at the Ammunition Hill Museum.
This expression's twofold designation indicates the complexities of
doing ethnography within museum spaces. The term "being"
touches on an existential notion of presence; a Heideggerian
being-in-the-world or Dasein. This type of
being-in-ethnographic-research concerns the meanings and implications
of being some-where; being within physical and semiotic confines of
various places, in the present case of a highly symbolic and
institutional commemorative space.

The term "there"
complements the notion of Being, suggesting a particular site—a
sitedness—in which "being" takes place (Dasein
literally means "being there"). This is true for all
being-ins the world, and specifically complicated for ethnographic
inquiry, which is by definition a situated and embodied inquiry, with
distinct "fields" or "sites" where it is
practiced. Ethnography emerges a research of being—observing,
recording, interviewing, participating, etc.—"there."
In situated research practices there are always spatial references to
specific places and locations, achieved by indexical references that
reveal the spatial relations between the researcher and the field.
"Here" or "there" are common indexical terms used
to describe the distance between the field and the homeplace, whether
distant (there), or proximate (here).

As suggested earlier,
I pursue my "ethnographic visits" to the Ammunition Hill
Musuem in a manner that is similar to and that parallels the way I
researched and conceptualized performative entries in the Ammunition
Hill Visitor Book. Indeed, the indexical deictics "here"
and "there" relate to how visitors who inscribe the visitor
book accomplish the task of producing entries performatively.
Accomplishing a meaningful and effective statement of presence
necessitates an anchoring of the performance in the space/on the
stage whereat it is revealed as a meaningful social action (Noy, in
press-a)??. For visitors at the Ammunition Hill, at least for those
who chose to inscribe in the VB, the matter of their actual
(corporeal and "authentic") presence is crucially
important, and it is vital for the effectiveness of their
performances. The visitors made this clear by repeatedly indicating
that their performances are performed in situ, and that they
are anchored to the "here" of the site. A typical
commemorative entry includes the words "I was here."
Visitors' notion of "here," however, varies, and extends
from the literal pages of the VB, through the space of the Ammunition
Hill Complex, all the way to the (the Holy City of) Jerusalem, and
the Land of Israel (Noy, forthcoming).

While ethnographers
commonly view the field as being "there," at a distance
from both homeplace and workplace (academia), if I am to render anew
my ethnographic excursions to the Ammunition Hill Museum and assume
the responsibilities and the obligations implied in the research, I
should acknowledge and consider the hereness of the research. Doing
so removes one of the veils that hide the similarities, or that
creates the differences between other visitors and other visits and
my own.

Tracing
ethnographic presence

In works on visitors
and visits at the AHNMS I argued that the visitor book is used
precisely to capture in-situ traces of these visitors and of their
visits. As these traces are aesthetisized ideological productions
that are publically accessible, they amount to performances.
Specifically, these are performances of participation in the
national(ist) narrative unfolded at the site. I will now suggest
three short instances that illustrate how my own presence and my own
traces in the site are observable and traceable. Contra much of the
research conducted in social sciences, and following earlier works on
the (social) role of the researcher (Noy, ??), I will

. This presence is
captured (perhaps paradoxically) by my own capturing devices (i.e.
still photography and video) and by the visitors themselves.

First, the presence of
my video installation, which included two cameras, a tripod, and
additional technical equipment, inside the spaces of the museum was
interpreted by some of the visitors as a display. This is after all
not too surprising, because the role of a "researcher" is
not common or to be expected in these spaces. (Re)viewing the video
recordings, which captured visitors' movements and exchanges near the
visitor book, reveals the interest visitor show with regards to the
shooting installation: they approach it, look directly into the lends
of the camera lends, and discuss its meaning with fellow visitors.
While I did not remember this from my fieldwork, the video tape
captured a number of instances where I had to actually approach
visitors and ask them kindly to avoid manipulating the tripod or
cameras. This is of course and execution of authority on my behalf,
thus marking myself from other visitors and situating myself above
them in terms of the range of situated actions that are available to
me.

Second, in addition to
the technical installation, my presence also drew visitors'
attention. Here, again, with the help of video recordings I can see
how visitors negotiate my role in situ. They do so subtly, but the
whispers they exchanged and the glances they sneak (unseen by me at
the time) indicate that they try to decipher my (institutional) role.
For instance, in one occasion I was fixing the camera unto the tripod
and searching for the best angle for shooting. Absorbed in these
technical operations, I did not realize that some youths (who were
high school students from the city of Natania) had actually
approached the nearby hall and were able to see me. Since the video
camera was shooting, the tape clearly discerns the utterly surprised
call of the first of these youths to have noticed me, exclaiming,
"Woow! I thought it's a sculpture!" ("Yuuh!
hashavti sheze pesel!"). Indeed, why should the figure of
myself, bent over the tripod in an empty, darkly lighten museum hall,
not be taken to be a statue, which is to say why should I not be
taken in the context of a museum to be a display of sorts. If in this
context I am not a visitor, what else might I be? What else might my
actions there embody? What are the other viable interpretative
possibilities available for visitors who encounter the ethnographer
in situ? In any case, the video clearly records the momentarily
surprise—actually, a horrific moment—when what seemed to
the youth walking a head of his friends as a commemorative sculpture
suddenly started moving. This moment of animation amounts to no less
than an act of resurrection, which—I should stress—lies
squarely within the commemorative ideology of the Ammunition Hill
Museum, which tries to "bring to life" those commemorated.

Collecting
practices

In this section I will
briefly argue for another parallel, or in terms of power relations
for another competition, between the semiotics of the museum and
those of the ethnography. This parallel is evinced in the
intuitions'—museums, on the one hand, and academic knowledge,
on the other, to sample and collect artifacts (broadly defined), and
by and by also to re/de-contextualize their meanings. As Susan
Stewart commented, "[i]t is the museum, not the library, which
must serve as the central metaphor of the collection …
[because it is there that] closure of all space and temporality
within the context at hand occurs."

Indeed, much like other
types of empirical research ethnographies too are concerned with
collecting, storing and classifying data. In this respect I will
broadly note that over and above interviews with museum personal and
visitors, my research was dedicated to capturing and documenting
visitors' interaction with the visitor book. This was done through
observations and note-keeping, as well as through comprehensive
digital recordings of the visitor books themselves. In this way,
ethnographic documentation produced a second-order type of
documentation of the visitor book, which we should remember, is
itself a documenting medium: it is there for documenting visitors'
inscriptions (and hence its ideological operation a commemorative
agent). Figure 1 (below) shows the digital collection of visitor book
pages I have documented. The collected is located in my hard disc,
and its representation in the figure was produced by a screen
capturing software.

-- Figure
1: here --

So in a way I have
created my one museum, with hundreds of visitor book pages from
dozens of visitor book. I too have moved these pages from their
original content of inscription ("decontextualization), for
research that li?? with the academic ideology of knowledge (rather
than with the national ideology of commemoration). Nonetheless, these
are similar procedures performed by different actors and different
ideologies.

(Techno-)Ideologies
of Representation

The third and final
moment that completes the circle that describes the power
(inter)relations between museumal and ethnographic ideologies and the
means of pursuing them, concerns issues of representation (indeed,
issues much discussed and I shall try to be brief and innovative). I
will argue that both agencies essentially manipulate means of
representation, and that these means convey ideologies of
representation which have both similarities and differences.

In the little space
available here I shall supply only one illustration of the
dis/appearance or erasure of the researcher from the research.

-- Figure
2a and figure 2b here --

* * *

As a concluding note I
would like to push further the semiotic notion that an ethnographer
in a museum is (also) a visitor to a museum. If indeed, as I have
very partially addressed above, I am a visitor, what does this mean?
The lead to this answer lies within the realm of the visitors, and
specifically with the socioeconomic and socioethnic attributes those
visiting this particular site. As I have recently indicted (Noy, in
press-b), the Ammunition Hill's days of glory have long passed. This
fact is clearly marked by the demography of the local (Israeli)
visitors: these are predominantly Israelis of low class, from
peripheral settlements and towns (such as Tiberius and Sderot) or
peripheral neighborhoods in Jerusalem (such as Giva'at Ze'ev), and of
Mizrahi background. These characteristics stand in stark
contradiction with the site's management, which is Ashkenazi, and
relates to a military elite (specifically to the Paratrooper Brigade
which is the predominate category of masculine heroes being
celebrated and commemorated at the site). Visitors' characteristics
also present a contradiction with my background, which is of
an upper-middle class, relating to a social elite relating to
academia. Indeed, what I do at the site is precisely engage in that
elite practice of modernity, embodying the role of the generator of
knowledge or "researcher."

Notwithstanding my

References

Noy, C. (In press). 'I
WAS HERE!': Addressivity structures and inscribing practices as
indexical resources. Discourse Studies.

- 1
-