קרובי משפחה
חלום אחד על אירוע שארגנתי שהיה מעין אזכרה לאורי. משהו כזה. המשונה הוא שאורי דווקא היה שם, והיה מרוצה מאוד מאיך שאני תפקדתי וארגנתי את הכל, כך שאולי היה זה אירוע אזכרה לאילן או למאיר דווקא (אם כי אם אינני טועה גם מאיר היה שם, מאיר עיניים, משעשע וחי כתמיד). זה היה באיזה פארק מסוגנן או מקום גדול מאוד של מדשאות שאינו מוכר לי ואני כנראה השקעתי שם הרבה מאוד זמן והרבה מאוד עבודה. הנקודה המשמעותית הייתה שבעצם הלכתי לישון במהלך כל האירוע. לא יודע למה. אולי כי עבדתי קשה ואולי היה לי קשה ההתמודדות הרגשית עם זה –עם המפגש עם קרובים מתים/חיים. אולם היו שני דברים אחרי זה: אחד היה שיחת הסיכום או משהו פחות רשמי מזה שבו שוחחתי עם אילן/אורי שסיכם בצורה מאוד חיובית את מה שהיה וכמה מבקרים שבאו (הזכיר לי כעת את מצעד הגאווה בירושלים, וההודעה כי הם חילקו בשערים 6000 צמידים. נדמה לי שהמספר היה 1700). השני היה שהוא גם שאל אותי היכן הייתי, ונדמה היה לי שאולי הוא מאוכזב מעט מכך שישנתי במהלך כל האירוע אבל אולי הוא הצטער עבורי דווקא. בוודאי שלא כעס או משהו כזה, אולם זה כמובן שלא מנע את רגשות האשם המוכרים מאוד הממלאים את נימי נשמתי. זיכרון ברור וחי של מאיר ושל אורי.
דבר אחר היה במוזיאון כמדומני עם אמי. נדמה לי שהיא נפטרה ואולי בכ"ז היתה שם עמנו. אינני זוכר מי עוד הי(ת)ה. אני בוודאות זוכר את מלכל'ה (שאתמול טסה לחו"ל), ויתכן שהיתה שם גם רבקל'ה. דיברנו על אמא או שעצם הנוכחות במוזיאון הנכיחה אותה. (הרי אתמול או שלשום או משהו כזה חל ט"ו באב.) ראיתי שתי נשים בצורה לא צפויה. הראשונה היא ורד. כנראה הגיעה בכוחות עצמה ונראתה טוב מאוד. מבוגרת, אבל נראית טוב מאוד. מאוד הפתיע אותי ושימח אותי לראותה כך, משהו עגול ומחוייך בפניה, והיא רטנה על כך שלא הוזמנה. בעיקר היתה ההפתעה מכך שהגיעה בכוחות עצמה (אתמול צלצלה אלי והשאירה הודעה אחרי כמה שבועות שלא שמעתי ממנה. לאור הנסיעה של שמלכל'ה אתמול לבקר את רבקל'ה באל.איי.) דמות נוספת שעברה שם בצורה לא צפויה הייתה יעל ישראלי. זה היה בזמן שדיברתי עם דודותיי וראיתיה דרך החלון, הולכת במהירות בכיוון המשרדים של המוזיאון. נזכרתי שאני בעצם מאוד מחפש אותה כדי לשוחח עמה על אמי ולשמוע ממנה על אמא. נזכרתי גם שיש לי את מס' הטלפון שלה בנייד שלי ואז החלטתי על המקום לחייג אליה. היא ענתה אבל כנראה לא ממש זיהתה אותי, כי היא דיברה בצורה שמדברים על דברים מובנים מאליהם או בשיחה עם מישהו קרוב או מישהו שציפתה לקבל ממנו טלפון. אמרה שמאוד עסוקה. אמרתי שאני יודע, וגם ראיתי כמה מהר היא הולכת ובוודאי היא עמוסה. אז הצגתי את עצמי—אולי בשנית ואולי לא הצגתי את עצמי בראשית השיחה, והיא התעשתה כמדומני ואמרה שגם אם היא מאוד עמוסה היא תשמח כמובן להזדמנות לפגוש אותנו ולראות את הדודות : "עד שמלכל'ה וורד ועוד מגיעות לפה. היא הייתה מאוד ידידותית וחמה. אינני זוכר אם בסופו של דבר נפגשנו אתה או רק שוחחנו בטלפון. נדמה לי שאולי נפגשנו אבל השיחה ו/או הפגישה היתה בטנדו, ואני דווקא זוכר שדיברתי איתה (כמה מוזר) על האופי של הגאונות של נשים והאפשרות שלי לזהות גאונות זו ולהכיר בה. חשבתי על דוגמאות ואמרתי לה שאצל גברים קל לי יותר לזהות גאונות והיא בולטת יותר. אמרתי גם משהו על כך שאני מאוד חכם אך אינני גאון, ושהיא כמובן גאון, ועל האיכות של זיהוי גאונות אצל נשים. אינני זוכר את הדוגמאות שנתתי, אבל כעת הן מזכירות לי לאו דווקא גאונות, אלא זיהוי של חוכמה רבה וחדות בסיטואציות או אצל אנשים לא צפויים.
האירוע/נושא השלישי עליו חלמתי היה אייקידו. איך לא? היתה פגישה עם קותי ואינני זוכר אותה למרות שנכחתי בה, והיה מעבר של החוג לאולם אימון אחר וחדש (בעקבות הסיור לאחרונה). הייתה גם איזו הרגשה טובה עם אולם האימונים החדש - אינני זוכר בדיוק למה, אולי מרווח ומלתחות, והוא נראה לי מרווח והיינו מרוצים. היה משהו אופטימי אז. אני זוכר ממש מעט מחלק זה של הלילה אבל גם הוא היה מלא שיחות, רשמים ורגשות, מן הסתם עם קותי, שלומי, אורן ועוד. אבל אינני זוכר אימון ממש, אלא יותר עיסוק באדמיניסטרציה.
בחרתי להפקיד על הכתיבה הפעם, משום שלאחרונה אינני שוכח את החלומות המשמעותיים שאני חולם, אלא אני ממש מוחק אותם באופן פעיל ("דורס" אתם), משום שיש מקום לקיום אחד ("אקדמי") ולא לעולם מקביל עמוס ומבעבע ברוחות.
כשהתעוררתי עוד היתה איזו מחשבה, שכבר הצלחתי קצת לסגנון בצורה שירית, על כך שאני עולה לאוטובוס עם מכרים או לאוטובוס ריק (עם רוחות רפאים או זיכרונות), וההבדל בין התחושות בעת שהולכים במורד המעבר באוטובוסים השונים.
אני גם נזכר שהיה משהו עם עמיה, אחרי באמת הרבה זמן שלא ראיתי אותה. תוכנית טלוויזיה בה השתתפה בפארק כמו גן סאקר, ודווקא בסיטואציה לא צפויה: אולי העבירו עליה ביקורת והיא הגיבה בהומור שלא חשבתי שיש לה או שהשתתפה במעין ריאליטי.
חלום אחד על אירוע שארגנתי שהיה מעין אזכרה לאורי. משהו כזה. המשונה הוא שאורי דווקא היה שם, והיה מרוצה מאוד מאיך שאני תפקדתי וארגנתי את הכל, כך שאולי היה זה אירוע אזכרה לאילן או למאיר דווקא (אם כי אם אינני טועה גם מאיר היה שם, מאיר עיניים, משעשע וחי כתמיד). זה היה באיזה פארק מסוגנן או מקום גדול מאוד של מדשאות שאינו מוכר לי ואני כנראה השקעתי שם הרבה מאוד זמן והרבה מאוד עבודה. הנקודה המשמעותית הייתה שבעצם הלכתי לישון במהלך כל האירוע. לא יודע למה. אולי כי עבדתי קשה ואולי היה לי קשה ההתמודדות הרגשית עם זה –עם המפגש עם קרובים מתים/חיים. אולם היו שני דברים אחרי זה: אחד היה שיחת הסיכום או משהו פחות רשמי מזה שבו שוחחתי עם אילן/אורי שסיכם בצורה מאוד חיובית את מה שהיה וכמה מבקרים שבאו (הזכיר לי כעת את מצעד הגאווה בירושלים, וההודעה כי הם חילקו בשערים 6000 צמידים. נדמה לי שהמספר היה 1700). השני היה שהוא גם שאל אותי היכן הייתי, ונדמה היה לי שאולי הוא מאוכזב מעט מכך שישנתי במהלך כל האירוע אבל אולי הוא הצטער עבורי דווקא. בוודאי שלא כעס או משהו כזה, אולם זה כמובן שלא מנע את רגשות האשם המוכרים מאוד הממלאים את נימי נשמתי. זיכרון ברור וחי של מאיר ושל אורי.
דבר אחר היה במוזיאון כמדומני עם אמי. נדמה לי שהיא נפטרה ואולי בכ"ז היתה שם עמנו. אינני זוכר מי עוד הי(ת)ה. אני בוודאות זוכר את מלכל'ה (שאתמול טסה לחו"ל), ויתכן שהיתה שם גם רבקל'ה. דיברנו על אמא או שעצם הנוכחות במוזיאון הנכיחה אותה. (הרי אתמול או שלשום או משהו כזה חל ט"ו באב.) ראיתי שתי נשים בצורה לא צפויה. הראשונה היא ורד. כנראה הגיעה בכוחות עצמה ונראתה טוב מאוד. מבוגרת, אבל נראית טוב מאוד. מאוד הפתיע אותי ושימח אותי לראותה כך, משהו עגול ומחוייך בפניה, והיא רטנה על כך שלא הוזמנה. בעיקר היתה ההפתעה מכך שהגיעה בכוחות עצמה (אתמול צלצלה אלי והשאירה הודעה אחרי כמה שבועות שלא שמעתי ממנה. לאור הנסיעה של שמלכל'ה אתמול לבקר את רבקל'ה באל.איי.) דמות נוספת שעברה שם בצורה לא צפויה הייתה יעל ישראלי. זה היה בזמן שדיברתי עם דודותיי וראיתיה דרך החלון, הולכת במהירות בכיוון המשרדים של המוזיאון. נזכרתי שאני בעצם מאוד מחפש אותה כדי לשוחח עמה על אמי ולשמוע ממנה על אמא. נזכרתי גם שיש לי את מס' הטלפון שלה בנייד שלי ואז החלטתי על המקום לחייג אליה. היא ענתה אבל כנראה לא ממש זיהתה אותי, כי היא דיברה בצורה שמדברים על דברים מובנים מאליהם או בשיחה עם מישהו קרוב או מישהו שציפתה לקבל ממנו טלפון. אמרה שמאוד עסוקה. אמרתי שאני יודע, וגם ראיתי כמה מהר היא הולכת ובוודאי היא עמוסה. אז הצגתי את עצמי—אולי בשנית ואולי לא הצגתי את עצמי בראשית השיחה, והיא התעשתה כמדומני ואמרה שגם אם היא מאוד עמוסה היא תשמח כמובן להזדמנות לפגוש אותנו ולראות את הדודות : "עד שמלכל'ה וורד ועוד מגיעות לפה. היא הייתה מאוד ידידותית וחמה. אינני זוכר אם בסופו של דבר נפגשנו אתה או רק שוחחנו בטלפון. נדמה לי שאולי נפגשנו אבל השיחה ו/או הפגישה היתה בטנדו, ואני דווקא זוכר שדיברתי איתה (כמה מוזר) על האופי של הגאונות של נשים והאפשרות שלי לזהות גאונות זו ולהכיר בה. חשבתי על דוגמאות ואמרתי לה שאצל גברים קל לי יותר לזהות גאונות והיא בולטת יותר. אמרתי גם משהו על כך שאני מאוד חכם אך אינני גאון, ושהיא כמובן גאון, ועל האיכות של זיהוי גאונות אצל נשים. אינני זוכר את הדוגמאות שנתתי, אבל כעת הן מזכירות לי לאו דווקא גאונות, אלא זיהוי של חוכמה רבה וחדות בסיטואציות או אצל אנשים לא צפויים.
האירוע/נושא השלישי עליו חלמתי היה אייקידו. איך לא? היתה פגישה עם קותי ואינני זוכר אותה למרות שנכחתי בה, והיה מעבר של החוג לאולם אימון אחר וחדש (בעקבות הסיור לאחרונה). הייתה גם איזו הרגשה טובה עם אולם האימונים החדש - אינני זוכר בדיוק למה, אולי מרווח ומלתחות, והוא נראה לי מרווח והיינו מרוצים. היה משהו אופטימי אז. אני זוכר ממש מעט מחלק זה של הלילה אבל גם הוא היה מלא שיחות, רשמים ורגשות, מן הסתם עם קותי, שלומי, אורן ועוד. אבל אינני זוכר אימון ממש, אלא יותר עיסוק באדמיניסטרציה.
בחרתי להפקיד על הכתיבה הפעם, משום שלאחרונה אינני שוכח את החלומות המשמעותיים שאני חולם, אלא אני ממש מוחק אותם באופן פעיל ("דורס" אתם), משום שיש מקום לקיום אחד ("אקדמי") ולא לעולם מקביל עמוס ומבעבע ברוחות.
כשהתעוררתי עוד היתה איזו מחשבה, שכבר הצלחתי קצת לסגנון בצורה שירית, על כך שאני עולה לאוטובוס עם מכרים או לאוטובוס ריק (עם רוחות רפאים או זיכרונות), וההבדל בין התחושות בעת שהולכים במורד המעבר באוטובוסים השונים.
אני גם נזכר שהיה משהו עם עמיה, אחרי באמת הרבה זמן שלא ראיתי אותה. תוכנית טלוויזיה בה השתתפה בפארק כמו גן סאקר, ודווקא בסיטואציה לא צפויה: אולי העבירו עליה ביקורת והיא הגיבה בהומור שלא חשבתי שיש לה או שהשתתפה במעין ריאליטי.
No comments:
Post a Comment