Epistemologies
and their practices: A performance approach to ethnography in tourism
Abstract
I
wish to take this space to rethink a research I recently conducted,
reported in the previous lecture (titled Performance and Discourse in
Tourism: The Narratives Visitor Books Tell). I employ reflexivity in
order to critically examine the production of academic knowledge with
particular reference to ethnographic practices in tourism research.
The deconstruction builds on an appreciation of the fact that there
are different epistemological discourses that compete over the frames
of interpretation in various tourist attractions (in this case, the
National Commemoration Site in Jerusalem, Israel). In this vein,
tourists' ethnography will be (re)viewed and theorized in a fashion
that resembles the ways I viewed and theorized visitors' actions in
situ, putting visitors' visits and researcher's ethnography on
the same footing. A performative rendering of ethnographic
practices is promoted—a problematization of ethnography which
is pursued by viewing researching practices in situ not in
terms of 'academic research' but in terms of 'tourist visits'. By
doing so, the power and authority of the modern institutions of
tourism and museums are acknowledged.
Alternative
and competing "frames" (Goffman) are emergent, especially
in cases where research is pursued—performed—in highly
symbolic and ideological settings. Over and above research practices,
the lecture will move to discuss various modes of representation and
the convergence and divergence between the discourses of academic
knowledge in the social sciences and in national commemoration.
Altogether,
the inquiry leads to insights into the construction of academic
knowledge with regards to tourists and tourism (i.e. epistemology),
and to enriching tourists' ethnographies (i.e. methodology). The
inquiry is located in the junction of critical explorations of
ethnography, on the one hand, and museum studies, on the other, with
the performance paradigm in tourism as the connecting thread. The
research develops earlier conceptualizations regarding the
construction of meaning and power relations between researchers,
tourists and tourism institutions (Noy, 2007).
Notes
I
see ethnography not only in traditional (anthropological) sense as
"field work proper," nor even only as "" (ציטוט
ממישהו בספר
הביקורתי הכותב
על כמה שכיחה
האתנוגראפיה);
instead, and in line with performative sensibilities, I see any and
every type of research in the social sciences as ethnography.
Insofar as documents of sorts are created and crafted ("graphy")
during or in any other way in respect to social interactions—then
we have ethnography . In other words, it's all in the eyes of the
beholder or (Goffmaneque) framer or interpreter, and the fact that
some researchers "deliver questionnaires," while others
"conduct telephone poles," and yet others "do
fieldwork"—they are all accomplishing interactions social
roles.
--This
article attends to tourism epistemologies, which concerns the ways of
knowing tourism and the types of knowledge that academic research on
tourism can and is produced. The article makes three stopovers at
three decisive moments in the construction of academic knowledge on
tourism, via ethnographic research (defined broadly [not only as
being in the “field,” but also as interacting with
informant or interwers. With Urry’s (1990) oft quoted
suggestion that tourism pervades out lives, where the “field of
tourism” is located is a tricky question. Surely, such places
as the Taj Mahal or the French Riviera are tourist spaces. Yet
contemporary tourism scenes are by no means (de)limited by and to the
physical areas where tourist travel.])
--Edensor's
chapter about space and performance and also epistemology is very
good!
הספר
שלו מצויין כי
הוא עוסק—בעיקר
בפרק ראשון אותו
אני קורא—בשילוב
שבדיוק מענין
אותי בין מרחבים,
פרפורמנס
והבנות-פירושים
ומערכי כוח.
אולם הנקודה
שאני עוסק היא
בהשלכת הדברים
האלה שהוא כותב
על תיירות ותיירים
והכוחות הפועלים
(למשל ההבנייה
של אתר גבעת
התחמושת), על
המחקר של התיירות
ועל החוקר.
לכן אני קודם
כל טוען לנקודת
מבט פרפורמטיבית
המסבה את GAZE על
החוקר ועל הפרקטיקות
המחקריות. חשוב
להבין שזוהי
נקודת המוצא
הרדיקאלית
של הטענה שלי.
השמוש "ברגישויות
ובמודעויות"
פרפורמטיביות,
שהנן ממילא
ביקורתיות (א-לא
אנדסור או גימבלט
או אדלר או אני),
לגבי המחקר.
הביקורתיות
שלה נובעת בראש
ובראשונה מן
היציאה מן "הראש"
של החוקר
ומן הנכונות
להביט אחרונית
על המחקר במושגים
ובשיח שאינם
מחקריים.
(במונחים
של אפיסטמולוגיות
מחקריות, החוקר
אמור להית מעין
זבוב על הקיר,
לא נראה,
לא מתערב
ולא משפיע.
אולם שיטת
מחקר איכותניות
בכלל, והTURN
הביקורתי
בחקר התיירות,
הביאו לבחינה
מחודשת—רפלקסיבית
וביקורתית—של
היחסים בין
החוקר ובין
השדה. גם
אני הופך את זה
על פניו ורוצה
לראות מה קורה
עם החוקר ולחוקר.
כנ"ל
גם לגבי שיטות
מחקר וייצוג
בהן אגע בחלק
השני שגם הן
אמורות להיות
מדעיות-נייטראליות,
ואילו אדנסור
מראה מאוד יפה
מדוע המציאות
שהן המציירות
קשורה בכלי
היצוג והמסירה
של המיצאות הזו.
[לכן חשוב
להדגיש כי הראייה
הפרפורמטיבית
הזו ייחודית
למחקר בתיירות].
לא
ברור לי מה זה
הדסיין הזה והאם
צריך לציין את
זה בכלל. למה
דסיין? כי
הדסיין מייצג
את ההכרה העמוקה,
הקיומית,
בנוכחות
של החוקר בשגה,
וממנה נגדרת
הגישה מופעית
לנוחותו ולהתנהלותו
של החוקר על
הבמה בשדה.
דסיין זה
משהו נוכח מונכח
וממומש המדבר
על הנכוחות
האמיתי—הקיומית—של
החוקר בשדה
המחקר והיחסים
המורכבים ביניהם.
אני חושב
שדסיין נמצא
תחת כל גישה
פרפורמטיבית
שהיא תמיד גם
קיומית-נוכחותית
קצת.
...
כמו
התייר, גם
החוקר עסוק
בדברים די דומים,
ועל כך עמד
הדיון בין
אנתרופולוגים
לחוקרי תיירות
על הדמיון והשוני
בין הדיסציפלינות
(כאשר הראשונים
טוענים לשוני
ו"בורחים"
מן הדמיון
ומן ההשוואה
לשני, ואילו
השני טוענים
להיון התרבותי
של מגלי-מפרשי
תרבויות, הקשור
בראשון).
אני
אגע בשלוש פרקטיקות
מרכזיות, למחקר
איכותני-אתנוגראפי,
ששתיים מתוכן
משותפות למובעים
של החוקר ושל
התייר והשלישית
היא ייחודית
למופע ה"מדעי"
של חוקר.
הפרקטיקה
הראשונה היא
"ההמצאות
במקום" (אכן,
זו הסיבה
שיש דסיין).
הפרקטיקה
השנייה היא מה
שמקובל לחשוב
אצל תיירים
כצילום (ר'
אנסור המציין
יצלום כפרקטיקה
תיירותית).
אולם בעוד
שגם אני חושב
שחלק חיוני מן
המופע התיירותי
קשור בצילום
(אדנסור
ואדלר), עם
כל החשיבות שאני
מקנה לצילום
אני רואה את
הצילום כתת-פעולה
בתוך פעולות
האיסוף והתיעוד,
הכוללת גם
מזכרות, רשמים,
יומנים ועוד
(סטיוארט).
גם בהיבט
מופעי זה אני
רואה את הדמיון
והגשר בין החוקר
ובין התייר,
שכן גם החוקר
עסוק בתיעוד
וביצירה של כל
מיני סוגים של
רפרודוקציות
(נרטיביות,
חזותיות,
חומריות,
ועוד – על
כך גם אדנזור,
אדלר ואני
מדברים).
Introduction
Dasein
or Being (looked at) There
--a
number of people ,
--one
person (an Ultra-Orthodox Jew in his thirties) approached me
smilingly, announcing that "the Messiah will soon come!"
(Hamashi'ah ??); some other visitors whispered and sneaked
glances at me (sometimes also chuckling) in a way that revealed that
my presence there is a matter for discussion, entertainment and
perhaps some discomfort as well. Most of the visitor however, did not
show any interest in me and in my activities there, which sits well
with other indications of involvement and participation in visitor
activities, such as reading and inscribing in the visitor book
(only…)
No comments:
Post a Comment